עַד‭ ‬כֹּה‭. ‬אִשָּׁה

אָז‭ ‬מָה‭ ‬אִם‭ ‬אֲנִי‭ ‬רוׄצָה
לְהִשְׁתַּטֵּחַ‭ ‬עַל‭ ‬קִבְרוֹת‭ ‬צַדִּיקִים
לְהָשִׁיב‭ ‬נַפְשִׁי‭ ‬בְּלִי‭ ‬לְהִתְבַּיֵּשׁ
לֹא‭ ‬רוֹצֶה‭ ‬לְהִצְטַדֵּק‭ ‬שֶׁאֲנִי
קְרוֹבָה‭ ‬לֶאֱלֹהִים
הוֹפֶכֶת‭ ‬אֶת‭ ‬יָפְיִי‭ ‬לְשִׁכְרוֹן‭ ‬חוּשָׁיו
בְּשָׁכְבִי‭ ‬עָלָיו
גּוּף‭ ‬שֶׁל‭ ‬אִשָּׁה‭ ‬אַחַת
מִתְעַשֵּׁר‭ ‬וּמִתְמַלֵּא‭ ‬בְּתוֹכִי
וְשָׁדַי‭ ‬הֵם‭ ‬שְׁמוֹ‭ ‬הַמְּפֹרָשׁ‭.‬

גַעַשׁ, סער‭ ‬ופרץ, ארוטיקה, ‬רגש‭ ‬העולה‭ ‬על‭ ‬גדותיו‭ ‬המהול‭ ‬במיסטיקה‭ ‬מכשפת‭ – ‬רק‭ ‬כך‭ ‬אפשר‭ ‬לתאר‭ ‬את‭ ‬שיריה‭ ‬של‭ ‬יוכבד‭ ‬בן‮־דור‭ ‬בספרה‭ ‬החדש ״בגן‭ ‬עצי‭ ‬התפוח״. רגישות‭ ‬פמינינית‭ ‬נדירה‭ ‬ומלאוּת‭ ‬ריאליסטית‭ ‬תודעתית‭ ‬ופנטסטית‭ ‬יש‭ ‬אצלה. ‬היא‭ ‬לוקחת‭ ‬את‭ ‬המקורות‭ ‬שלנו‭ ‬ויודעת‭ ‬להוסיף‭ ‬עליהם‭ ‬דבר‮‮־‬מה‭, ‬נשי‮-‬אישי‭, ‬כמו‭ ‬בשיר‭ ‬על‭ ‬רבקה‭ ‬הנקרא ״מים‭ ‬ואהבה״. ‬זו‭ ‬הזווית‭ ‬המודרניסטית‭ ‬של‭ ‬היחיד, שפע‭ ‬הצבעים‭ ‬שבשיר‭ ‬על‭ ‬האֵם‭ ‬השנייה‭ ‬ויצחק‭ ‬ממלאים‭ ‬את‭ ‬השורות. ‬היא‭ ‬יודעת‭ ‬לכתוב‭ ‬שיר‭ ‬סינגולארי‭ ‬דחוס‭ ‬סמנטית‭ ‬מבלי‭ ‬ליפול‭.‬

בשיר‭ ‬אחר, ‭"‬אִשה‭ ‬של‭ ‬פלסטיק‭ ‬ורוד״, ‬קיימת‭ ‬מודעות‭ ‬עצמית‭ ‬גבוהה‭ ‬למצב‭ ‬הנפשי-הנשי‭ ‬הצעיר‭ ‬המהדהד‭ ‬את‭ ‬קסם‭ ‬המילים‭ ‬של‭ ‬פנחס‭ ‬שדה: ״‬הַחַיִּים‭ ‬כְּמָשָׁל" הָיָה‭ ‬פּוֹרְנוֹ‭ ‬מֶרֶד‭ ‬לִצְעִירִים,‭ / ‬יְפֵי‭ ‬גּוּפוֹת, ‬צַחֵי‭ ‬פָּנִים. / ‬כְּשֶׁנֶּאֱחַזְתִּי‭ ‬בַּכְּאֵב, ‬בִּתְשׁוּקָה‭ ‬נוֹאֶשֶׁת, / ‬בְּאַכְזָרִיּוּת‭ ‬חוֹרֶקֶת, בַּמִּלִּים‭ ‬וּבִבְשׂוֹרָתָן,‭ / ‬עַד‭ ‬כִּי‭ ‬אוֹנַנְתִּי‭ ‬בְּפִנּוֹת‭ ‬שֶׁל‭ ‬חֲשֵׁכָה‭ ‬כְּבֵדָה‭ / ‬וְאוֹר‭ ‬פָּנַס‭ ‬הַגִּנָּה‭ ‬הֶעֱבִיר‭ ‬בִּי‭ ‬רֶטֶט,‭ / ‬נָשָׂאתִי‭ ‬אֶת‭ ‬אוֹר‭ ‬קִיּוּמְךָ‭ ‬הַמְּשֹׁעָר,‭ / ‬שֶׁהָיָה‭ ‬לִי‭ ‬מָבוֹךְ‭ ‬אָפֵל‭… ‬

מבּעים‭ ‬מעין‭ ‬אלה‭ ‬לא‭ ‬תמצא‭ ‬במקרא, ‬הם‭ ‬של‭ ‬בן‮־‬דור‭ ‬עצמה‭ ‬והם‭ ‬של‭ ‬הקוראים‭ ‬הרוצים‭ ‬להיות‭ ‬קשובים‭ ‬לשירתה‭ ‬ואני‭ ‬אחד‭ ‬כזה. כן‭ ‬ירבו‭ ‬ספרים‭ ‬ושירים‭ ‬משלה‭.‬

רן‭ ‬יגיל, מבקר, ‬עורך‭ ‬וסופר