מוֹתַר‭ ‬הָאָדָם

הַשֶּׁמֶשׁ‭ ‬זוֹרַחַת‭, ‬הַשִּׁטָּה‭ ‬פּוֹרַחַת
וְהַחִטָּה‭ ‬צוֹמַחַת‭ ‬שׁוּב‭.‬
הַיּוֹם‭ ‬לֹא‭ ‬קוֹדֵר
וְהַיָּם‭ ‬לֹא‭ ‬אַכְזָר
הַכָּרִישׁ‭ ‬הַלָּבָן‭ ‬לֹא‭ ‬רוֹצֵחַ
בְּדָם‭ ‬קַר
אֲבָל‭ ‬אֲנַחְנוּ‭ – ‬
אֲנַחְנוּ‭.‬

ספר‭ ‬השירים‭ ‬היפה‭ ‬של‭ ‬חנה‭ ‬קב‭ ‬רוט, ״מה‭ ‬אשמים‭ ‬הסוסים?״ הוא‭ ‬גם‭ ‬ספר‭ ‬ביכורים, ‬המוכיח‭ ‬שוב‭ ‬את‭ ‬הטענה‭ ‬לפיה‭ ‬אין‭ ‬מוקדם‭ ‬ומאוחר‭ ‬בספרות. שיריה‭ ‬מתאפיינים‭ ‬בשימוש‭ ‬של‭ ‬הזרה, לעִתים‭ ‬מחאתית, ‬בדמויות‭ ‬מקראיות‭ ‬ובמחשבה‭ ‬מקורית‭ ‬ועכשווית‭ ‬עליהן‭ ‬כמו‭ ‬בשיר ״‬אבי‭ ‬האומה״: ״‬אַבְרָהָם, לוּ‭ ‬חָיִיתָ‭ ‬הַיּוֹם‭ / ‬הָיוּ‭ ‬בָּנֶיךָ ״‬יְלָדִים‭ ‬בְּסִכּוּן״‭ / ‬וּפְקִידַת‭ ‬סַעַד‭ ‬חֲרוּצָה‭ / ‬בְּלִוּוּי‭ ‬מִשְׁטָרָה‭ ‬אִם‭ ‬צָרִיךְ‭ / ‬הָיְתָה‭ ‬לוֹקַחַת‭ ‬אוֹתָם‭ ‬מִמְּךָ״. ‬או‭ ‬השיר ״אתונות": "‬הַאִם‭ ‬לְהֶרֶף‭ ‬עַיִן, / ‬בְּטֶרֶם‭ ‬נָפַל‭ ‬עַל‭ ‬חַרְבּוֹ‭ / ‬זָכַר‭ ‬בְּלִבּוֹ‭ / ‬אֶת‭ ‬הָאֲתוֹנוֹת‭ / ‬שֶׁחִפֵּשׂ‭ ‬בִּימֵי‭ ‬נְעוּרָיו‭ / ‬הַאִם‭ ‬לִבּוֹ‭ ‬בָּכָה‭ / ‬עַל‭ ‬שֶׁמָּצָא‭ ‬מְלוּכָה‭ / ‬שֶׁהָפְכָה‭ ‬עַל‭ ‬פְּנֵיהֶם‭ ‬אֶת‭ ‬חַיָּיו‭ / ‬הַאִם‭ ‬זָעַק‭ ‬בְּקוֹל‭ ‬עֲנוֹת: / ‬מַמְלַכְתִּי‭ ‬כֻּלָּהּ‭ / ‬תְּמוּרַת‭ ‬הָאֲתוֹנוֹת."‬

לקב‭ ‬רוט‭ ‬בשיריה‭ ‬פלירט‭ ‬לא‭ ‬רק‭ ‬עם‭ ‬המקרא‭ ‬אלא‭ ‬גם‭ ‬עם‭ ‬ההיסטוריה‭ ‬של‭ ‬הספרות‭ ‬העברית‭ ‬והכללית, ‬בין‭ ‬היתר, ‬עם‭ ‬אשר‭ ‬ברש‭ ‬והנובלה "‬שאול‭ ‬והאתונות", ‬או‭ ‬ויליאם‭ ‬שייקספיר‭ ‬ו‭"‬ריצ‭'‬רד‭ ‬השלישי״ ‬שלו, ‬שניהם‭ ‬בשיר‭ ‬האתונות‭ ‬שציטטתי. ‬יש‭ ‬לה‭ ‬גם‭ ‬שיר‭ ‬מרגש‭ ‬על‭ ‬אלבֶּר‭ ‬קאמי, ‬למשל, ‬אבל‭ ‬גם‭ ‬שירים‭ ‬אישיים‭ ‬על‭ ‬אִמהּ‭ ‬ואביה‭.‬

נדמה‭ ‬שמה‭ ‬שמאפיין‭ ‬את‭ ‬שיריה‭ ‬היא‭ ‬יַשרות-פשטות-הביטוי. ‬נדמה‭ ‬אפוא‭ ‬כי‭ ‬שיריה‭ ‬של‭ ‬קב‭ ‬רוט‭ ‬משתייכים‭ ‬למסורת‭ ‬הגדולה‭ ‬של‭ ‬שירה‭ ‬אישית-חברתית‭, ‬שירה‭ ‬הנעה‭ ‬בין‭ ‬שירת‭ ‬המחאה‭ ‬של‭ ‬בּרטולט‭ ‬בּרכט‭ ‬לבין‭ ‬השנסון‭ ‬בדמות‭ ‬הגלויה‭ ‬האישית‭ ‬השולח‭ ‬אלינו‭ ‬ז‭'‬ורז' ‬בּרסנס‭. ‬

רן‭ ‬יגיל, מבקר, ‬עורך‭ ‬וסופר