הִיא
הָיִיתִי בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת שֶׁכְּמוֹתִי.
בְּדִיּוּק כְּפִי שֶׁאַתֶּם מְסַפְּרִים,
הַהִיא שֶׁאַתֶּם מְהַלְּלִים
זוֹ הַמּוֹשִׁיטָה לָכֶם יָד עֲנֻגָּה
מוֹבִילָה לִרְעִידַת אֲדָמָה בְּטוּחָה.
הָיִיתִי בּוֹחֶרֶת לְסַלֵּק אוֹתָהּ
שֶׁכמְּ ותֹהָ ,ּ
הִיא, שֶׁעוֹלָה מִן הַיָּם
לְקוֹל שִׁירַת הַסִּירֵנוֹת
וְלוֹקַחַת אוֹתִי אִתָּהּ
לַמַּעֲמַקִּים.

רוית אליעז, ששימשה בעבר כעורכת דין וחשבונאית לקחה מהתחומים האנליטיים שחוותה בשנותיה כעובדת במקצועות אלה את חדות הזווית, הדיוק, החיסכון במילים, והביאה אותם אל השירה. רוצה לומר, השיר אצלה הוא בבחינת ייקוב הדין את ההר. אין ניסוחים פתלתולים, לא תטעה בה. יש לה באמתחתה שירים פמיניניים-פמיניסטיים נדירים ביופיים הכוללים גם לא מעט מחאה חכמה וגם שירים קיומיים גרידא; שירים שיש בהם מן הסימטריות הגיאומטרית, הגם שהם תמיד מקוריים מאוד מבחינת המבע, כמו מכונת התפירה של סבתא שתופרת, דרך הפריזמה של השואה, שמלה מכוננת לדורות הבאים.
רן יגיל, מבקר, עורך וסופר